החלטה בתיק ע"א 4920/13

           לפניי בקשה לעיכוב ביצוע החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת  (כבוד השופט י' בן-חמו), מיום 9.6.2013, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב 3 מתפקידו כמנהל מיוחד בעניינם של המבקשים 1 ו-3 ועל מינויים של המשיבים 2 תחתיו. 

רקע עובדתי והליכים

1.        ביום 9.7.2012 הוצא צו כינוס לנכסי המבקשים 1, 2 ו-3, לבקשת הנושה, אביב תעשיות מחזור בע"מ, היא המשיבה 1, והושת עליהם תשלום חודשי. ביום 24.9.2012 מונה המשיב 3 כמנהל מיוחד בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים בעניינם של המבקשים. במהלך חודש יוני 2013, לאחר שהוגשו מטעמו שתי חוות דעת, האחת בעניינם של המבקשים 1 ו-2 ואחת בעניינו של המבקש 3, פנה המשיב 3 למשיב 4 בבקשה להחליפו בתפקידו כמנהל מיוחד בשל חשש לניגוד עניינים. בהמשך לכך, הגיש המשיב 4 בקשה לבית המשפט קמא לשחרר את המשיב 3 מתפקידו ולמנות תחתיו את עו"ד ליאור מזור, המצוי ברשימת המנהלים המיוחדים של הכונס הרשמי. בהמשך, הוגשה בקשה נוספת מטעם נושה של המבקשים, למנות את המשיבים 2 כמנהלים מיוחדים במקום המשיב 3.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי         

2.        ביום 9.6.2013 התקיים דיון בבית המשפט קמא בעניינם של המבקשים, במסגרתו נדונה בקשת המשיב 3 להשתחרר מתפקידו. במסגרת הדיון שבו באי כוח הנושים על בקשתם למנות את המשיבים 2 כמנהלים מיוחדים תחת המשיב 3. המבקשים מצידם התנגדו למינוי בטענה כי קיים חשש לניגוד אינטרסים בין תפקידם של המשיבים 2 כמנהלים לבין יחסיהם עם הנושים, ולכן עתרו למינוי מנהל מיוחד "ניטראלי" מתוך רשימת בעלי התפקיד אצל הכונס הרשמי.

3.        בתום הדיון החליט בית המשפט המחוזי כי לאור הסכמת באי כוח הנושים ובא כוח המשיב 4 להיענות לבקשת המשיב 3, יש לשחררו מתפקידו כמנהל מיוחד. בהמשך לכך, בית המשפט עמד על המחלוקת בין הצדדים באשר לזהותו של המנהל המיוחד שיקבע תחת המשיב 3, ומצא כי יש להעדיף את המלצת בא כוח הנושים למנות את המשיבים 2 לתפקיד, תוך שהוא דוחה את טענות המבקשים נגד המינוי. הוטעם כי העובדה שבעלי התפקיד המוצעים אינם מופיעים ברשימה המצויה אצל המשיב 4 אינה מונעת את מינויים. עוד הוטעם, כי ישנה מגמה להעדיף בעלי תפקיד המייצגים את הנושים, וכי עובדה זו אינה יוצרת כשלעצמה מצב של ניגוד עניינים, אלא שיש בה להבטיח חקירה מעמיקה שמטרתה להתחקות אחר נכסי החייב. כמו-כן, הודגש כי ככל שיש למנהל המיוחד ניגוד עניינים בשל נגיעה לאחד מן הנושים, ניתן לצפות כי הוא ימנע מבדיקת החוב של אותם נושים ויודיע על כך לבית המשפט, כמקובל. נוכח האמור, הוחלט למנות את המשיבים 2 כמנהלים מיוחדים בעניינם של המבקשים 1 ו-3.

           על החלטה זו הגישה המבקשת ערעור ולצידו בקשה לעיכוב ביצוע, היא הבקשה שלפניי.

           למען שלמות התמונה יצוין, כי בטרם ניתנה החלטה זו, ובמסגרת אותו דיון, ניתן פסק דין בעניינה של המבקשת 2. הוחלט, כי בהתבסס על חוות הדעת שמסר המנהל המיוחד (משיב 2), בעניין המבקשת 2, חוות דעת אליה הצטרף המשיב 4 ולפיה אין תועלת לנושים בהמשך ניהול הליך פשיטת הרגל נגד המבקשת, בקשת המשיבה 1 להכריז על המבקשת 2 כפושטת רגל - תימחק. 

4.        ביום 27.9.2013 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעכב את מינוי המנהלים המיוחדים עד להכרעה בערעור. הבקשה נדחתה ביום 1.10.2013 (כבוד השופט י' בן-חמו). במסגרת החלטה זו הורה בית המשפט למשיב 3 להעביר את החומר המצוי ברשותו בתיקי פשיטת הרגל של המבקשים 1 ו-3 לידי המשיבים 2.

טענות הצדדים                                   

5.        המבקשים סבורים כי סיכויי הערעור שהגישו טובים, וזאת בהתבסס על שתי טענות עיקריות נגד החלטתו של בית המשפט קמא. ראשית, נטען כי המנהלים המיוחדים אשר מונו על-ידי בית המשפט, ואשר אינם נמנים על רשימת בעלי התפקיד אצל המשיב 4, מצויים בניגוד עניינים על רקע יחסיהם עם הנושים, אשר המליצו על מינויים. בנוסף, לטענתם נמנעה מהם זכות העיון במסמכים שהגישו הנושים לבית המשפט קמא, וכן זכות הטיעון במסגרת הדיון שנערך בבקשה למינוי מנהלים מיוחדים חלופיים.

6.        זאת ועוד. המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם. לטענתם, לאור ניגוד העניינים בו מצויים המשיבים 2, הוצאת החלטת בית המשפט המחוזי לפועל, עלולה לגרום נזק בלתי-הפיך למבקשים, הן במישור הכלכלי והן במישור האישי. מנגד, נטען כי לא יגרם כל נזק אם החלטת בית המשפט קמא תעוכב, כך שהמשיב 3 ישמש כמנהל מיוחד עד למתן פסק הדין בערעור. מעבר לכך, לטענת המבקשים הסעד המבוקש במקרה דנן הוא זמני באופיו, מטרתו לשמר את המצב הקיים, ועל-כן יש להיעתר לו.

7.        המשיב 4 סבור כי יש לדחות את הבקשה. אשר לסיכויי הערעור, נטען כי לבית המשפט של פשיטת רגל מוקנה שיקול דעת במינוי המנהל המיוחד, וכי הוא אינו מחויב למנות לתפקיד זה דווקא מי מהנמנים על רשימת המומלצים אצל הכונס הרשמי. צוין כי בית המשפט נתן את דעתו לטענות המבקשים ונימק את החלטתו להעדיף את המלצת הנושים על פני המלצת הכונס נכסים הרשמי באופן ענייני. עוד נטען, כי טענות המבקשים בדבר ניגוד אינטרסים נעדרות בסיס ממשי מאחר שאינן מגובות בראיות או במסמכים המעידים על נכונותן. אשר למאזן הנוחות, נטען כי המבקשים לא הצביעו על נזק קונקרטי שיגרם להם אם לא תעוכב ההחלטה. הודגש כי ככל שהמבקשים ימצאו שבעלי התפקיד, המשמשים כידו הארוכה של בית המשפט ופועלים תחת פיקוחו, אכן פעלו באופן שאינו תקין או כי מתקיים חשש לניגוד עניינים, ביכולתם לפנות לבית המשפט לצורך השבת המצב לקדמותו. לאור האמור נטען כי סיכויי הערעור "קלושים" וכי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים.

דיון והכרעה

8.        לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות.

           נקודת המוצא הינה כי בעל דין שזכה בהליך משפטי זכאי ליהנות מפירות זכייתו. לכן, הגשת ערעור כשלעצמה לא תעכב את ביצוע ההחלטה אשר בבסיס הערעור, אלא אם הראה המבקש כי סיכויי הצלחתו בערעור טובים וכי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו, כך שיישום פסק הדין בטרם הכרעה בערעור יקשה באופן ממשי על החזרת המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור (ע"א 2469/06 סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ, פס' 11 להחלטה (21.5.06); ע"א 4090/04 סלע נ' מינהל מקרקעי ישראל (18.4.11); ע"א 2722/06 גינות לאה בע"מ נ' בנק המזרחי בע"מ (29.5.06)). על בית המשפט לאזן בין השיקולים כאשר ככל שסיכויי הערעור גבוהים יותר כך ניתן להקל בדרישת "מאזן הנוחות", ולהיפך (ע"א 2501/05 ששון נ' כרמל איגוד למשכנתאות והשקעות בע"מ (18.4.05)). במסגרת השיקול בדבר מאזן הנוחות תיבחן השאלה האם ביצועו המיידי של פסק הדין צפוי להסב למבקש נזק כבד יותר מהנזק שעלול להיגרם לצד שכנגד כתוצאה מעיכובו עד להכרעה בערעור.

9.        אשר למאזן הנוחות, לא שוכנעתי כי אם לא יעוכב ביצוע ההחלטה של בית המשפט קמא ייגרם למבקשים נזק בלתי-הפיך. המבקשים לא הציגו כל ראיה לביסוס  טענתם בדבר קיומו של ניגוד אינטרסים בקרב המשיבים 2 במסגרת מילוי תפקידם. כמו-כן לא נטענו טענות קונקרטיות אודות טיב יחסיהם של המשיבים 2 עם הנושים שבעטיים נטען כי הם מצויים בניגוד אינטרסים. יוער, כי טענה בדבר הימצאותו של מי שמונה על-ידי בית המשפט בניגוד עניינים היא טענה חמורה, המבקשת להטיל דופי בהתנהלותו המקצועית של המנהל המיוחד, ועל-כן ראוי לנקוט בעניין זה בזהירות המתחייבת, לפרט את טיב ניגוד העניינים הנטען ולבססו. בענייננו, הדברים נטענו כאמור בעלמא וללא כל ניסיון לבססו, ועל כך יש להצר.

10.      זאת ועוד. העובדה שהנושים הם שהמליצו למנות את המשיבים 2, אין בה כשלעצמה כדי להצביע על ניגוד עניינים, וזאת בפרט בשים לב לכך שמעצם מינויו על-ידי בית המשפט, נושא בעל תפקיד מעין זה שבפנינו בחובות שונות, ובכללן החובה לנהוג בהגינות. בית המשפט, בהחלטתו להעדיף את המלצת הנושים על פני המלצת המשיב 4, היה ער לחששות המבקשים וציין, כי בעלי התפקיד, הפועלים כידו הארוכה, יפנו לבית המשפט מקום בו ייווצר ניגוד עניינים בינם לבין אחד הנושים. לכך יש להוסיף, כי המבקשים מהווים צד להליכי פשיטת הרגל המתנהלים נגדם, וככל שיסברו כי המנהלים המיוחדים אכן פועלים באופן שאינו תקין במסגרת תפקידם, הרי שגם בפניהם פתוחה הדרך לפנות לבית המשפט של פשיטת רגל. בכל אלה יש לאיין, ולמצער למזער, את החשש ממנו ניסו המבקשים להיבנות, כי לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו במידה שההחלטה תצא לפועל.

           בנסיבות אלה, בהן לא הוכח קיומו של נזק ממשי, בוודאי לא נזק בלתי הפיך, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתם של המבקשים. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה, ועל-כן איני מוצאת לנכון להביע עמדה בנוגע לסיכויי הערעור.